שבועיים בבאלי הם, לדעתי, נקודת המתיקות. מספיק זמן כדי להכיר את האי לעומק בלי לרוץ, להתאהב בו לאט, ועדיין להשאיר מרווח לבריכה, לספא ולימי כלום. אם המסלול של עשרה ימים רץ קצת, השבועיים האלה זורמים: אותם אזורים מהממים, רק עם נשימה בין לבין.

בניתי לכם כאן מסלול מלא של 14 ימים בקצב רגוע, יום אחר יום, לפי הזרימה ההגיונית של האי: מתחילים בצ׳נגו הגלשנית, עולים לאובוד הירוקה, יורדים לאולואטו והבוקיט של המצוקים, קופצים לאיי נוסה הפראיים, ומסיימים במזרח באלי השקט והאותנטי. לכל קטע אפרט מה לעשות, איפה לישון, איך מתניידים וכמה זה עולה. בואו נתחיל.

טיפ קטן לפני שצוללים: באלי זולה מאוד. מטייל עצמאי מסתדר יפה עם 150 עד 250 שקל ביום, וזוג חי ברווחה. רכב פרטי עם נהג עולה כ-700 אלף רופיה ליום לכל הרכב, כ-170 שקל, וזו הדרך הנוחה ביותר לעבור בין אזורים ולטייל.

ימים 1 עד 3: צ׳נגו, רכים נכנסים לקצב

הנחיתה היא בשדה התעופה דנפסר בדרום האי, וצ׳נגו במרחק נסיעה של בערך שעה (Grab, סביב 150 עד 250 אלף רופיה). צ׳נגו צעירה, קלילה ומלאת חיים, מקום מושלם להיכנס בו לקצב של באלי בעדינות. ביום הראשון אל תתכננו יותר מדי: תניחו תיקים, תאכלו בבית קפה ראשון ותתפסו שקיעה על החוף. הג׳ט לג מהמזרח הרחוק אמיתי, וערב רגוע הוא בדיוק מה שצריך.

ביום השני קחו שיעור גלישה בבוקר; הגלים בבטו בולונג עדינים ומושלמים ללומדים, ושיעור קבוצתי עם ציוד עולה כ-350 עד 500 אלף רופיה. אחר כך מגיע התורף של צ׳נגו: בתי הקפה. סבב קפה משובח, קערות בריאות ומאפים, ואחר הצהריים בריכה וביץ׳ קלאב. ביום השלישי זרמו עם מה שאהבתם: עוד גלישה, חנויות קונספט חמודות, ועיסוי באלינזי זול ומדהים, כ-100 עד 200 אלף רופיה לשעה. בקצב הרגוע הזה צ׳נגו מספיקה להרגיש כמו בית.

  • לעשות: שיעור גלישה, סבב בתי קפה, ביץ׳ קלאב, עיסוי, שקיעות.
  • לישון: ויו או הומסטיי בצ׳נגו, מבחר עצום בכל תקציב.
  • עלות ימים אלה: לינה כ-150 עד 400 אלף רופיה ללילה, שיעור גלישה כ-400 אלף, אוכל זול ומצוין.

ימים 4 עד 6: אובוד, ירוק ורוחני

הבוקר הרביעי מוקדש למעבר לאובוד, לב באלי הירוק. הדרך לוקחת בערך שעה עד שעה וחצי, וזה היום המושלם לרכב עם נהג שייקח את התיקים ויעצור באטרקציות בדרך (כ-700 אלף רופיה ליום). אחרי הצ׳ק אין, צאו לשדות האורז המדורגים של טגאללאנג, ירוקים ומרהיבים, עם נדנדות ענק מעל העמק. בערב טיילו במרכז אובוד, בקרו בשוק המסורתי ואכלו במסעדה צמחונית או מקומית.

ביום החמישי קחו שוב נהג ליום מקדשים וטבע: מקדש המים טירטה אמפול עם טקס ההיטהרות, אחריו מפל יפה כמו טגנונגן, ובדרך חזרה יער הקופים הקדוש (שמרו על המשקפיים והחטיפים, הקופים זריזים). היום השישי הוא הקלאסיקה של אובוד: זריחה בהר באטור. יוצאים בערך ב-2:00 בלילה, מטפסים כשעתיים בחושך עם מדריך ומגיעים לפסגה לזריחה מעל העננים (סיור עם הסעה, כ-400 עד 700 אלף רופיה). חוזרים בצהריים, ואז עצתי ברורה: מנוחה מוחלטת, בריכה וספא. בקצב הזה אפשר ליהנות מההר ועדיין לא להתרסק. שימו לב למקדשים: צריך לכסות כתפיים וברכיים, וסרונג מושאל בכניסה.

שדות אורז מדורגים ירוקים עם דקלים ונקודת תצפית באובוד בבאלי באור בוקר

  • לעשות: שדות אורז, מקדש טירטה אמפול, מפל, יער הקופים, זריחה בהר באטור.
  • לישון: ויו או הומסטיי באובוד, רבים מהם בין שדות אורז.
  • עלות ימים אלה: נהג כ-700 אלף ליום, כניסות וסיור באטור כמה מאות אלפים, ספא כ-150 עד 300 אלף.

ימים 7 עד 8: אולואטו והבוקיט, ארץ המצוקים

עוברים לחצי האי הדרומי, הבוקיט, ארץ המצוקים, הגלים והשקיעות הדרמטיות. הנסיעה מאובוד לוקחת בערך שעה וחצי עד שעתיים, ושוב נוח עם נהג. ככל שמתקרבים הנוף משתנה: פחות ירוק, יותר צוקי גיר לבנים שצונחים אל ים טורקיז. אחרי הצ׳ק אין רדו לאחד מחופי המצוק היפים, בינגין, פדאנג פדאנג או דרימלנד, שמגיעים אליהם בירידה במדרגות. ערב ראשון רגוע באחד מברי המצוק, עם קוקטייל מעל הים.

היום השמיני מסכם את היופי הפראי של הדרום. בבוקר, מי שגולש, יכול לנסות את הגלים המפורסמים של אולואטו (למתקדמים), ולמתחילים עדיף לצפות מהבר שמעל הגלים, מופע בפני עצמו. את אחר הצהריים שמרו למקדש אולואטו, המתנשא על צוק בגובה שבעים מטר מעל הים. הגיעו לקראת השקיעה וצפו במופע ריקוד הקצ׳אק המסורתי, עשרות גברים ששרים במקהל קצבית בזמן שהשמש שוקעת אל האוקיינוס. זו אחת התמונות הכי חזקות שתיקחו מבאלי. כניסה למקדש כ-50 אלף, ולקצ׳אק כ-150 אלף רופיה. שימו לב לקופים סביב המקדש, הם גנבי משקפיים מקצועיים.

  • לעשות: חוף מצוק, בר שקיעה, גלישה או צפייה, מקדש אולואטו, מופע קצ׳אק.
  • לישון: ויו או מלון בבוקיט, מבחר יפה על המצוקים.
  • עלות ימים אלה: נהג למעבר כ-700 אלף, חופים בכניסה סמלית, מקדש וקצ׳אק כ-200 אלף יחד.

ימים 9 עד 10: איי נוסה, פראי וטורקיז

הקטע הזה הוא הרפתקה בפני עצמה: יומיים באיי נוסה שממזרח לבאלי. מגיעים בסירה מהירה מנמל סנור, כ-30 עד 45 דקות הפלגה, וכרטיס הלוך ושוב עולה בערך 250 עד 400 אלף רופיה. בקצב של שבועיים אני ממליץ לישון לילה באי, לא רק יום טיול, כדי ליהנות ממנו בלי הלחץ של סירת החזרה.

ביום הראשון בנוסה פנידה צאו לסיור עם נהג מקומי (הכבישים באי קשים): הכוכבת היא נקודת התצפית קלינגקינג, מצוק עצום בצורת ראש דינוזאור עם חוף לבן ומים טורקיז עמוק מתחת, אחד הנופים המפורסמים באסיה, ומשם לברוקן ביץ׳ ולבריכות הטבעיות. ביום השני האטו: שנירקול או צלילה במים הצלולים, ומי שבר מזל יפגוש מנטות ענק, או סתם יום חוף שקט בנוסה למבונגן השכנה. חזרה לבאלי בערב, לקראת הקטע האחרון.

  • לעשות: סירה לאיי נוסה, קלינגקינג, ברוקן ביץ׳, שנירקול או צלילה עם מנטות.
  • לישון: לילה בנוסה פנידה או למבונגן, בקתות וריזורטים קטנים.
  • עלות ימים אלה: סירה כ-350 אלף, סיור מאורגן באי תוספת, צלילה כ-500 אלף ומעלה.

ימים 11 עד 12: מזרח באלי, אמד וסידמן השקטים

זה הקטע שמפריד בין מסלול עשרה ימים לשבועיים, והאהוב עליי במיוחד: מזרח באלי האותנטי והשקט, רחוק מההמון של הדרום. נוסעים לאמד שעל החוף או לעמק סידמן הירוק שבפנים האי (כשעתיים עד שלוש מהדרום ברכב עם נהג). כאן הקצב איטי, המחירים נמוכים, והנופים פתוחים: שדות אורז, הר הגעש אגונג ברקע, וכפרים ללא תיירות המונית.

אמד היא גן עדן קטן לצוללים ולשנירקול, עם שונית קרובה לחוף ואפילו ספינה טרופה (ה-USS Liberty בטולמבן הסמוכה) שאפשר לצלול אליה, אחת הצלילות הקלאסיות של באלי. השקיעות שם מעל סירות הדייגים המסורתיות (ג׳וקונג) שקטות ויפהפיות. בסידמן, לעומת זאת, פשוט נושמים: טיול רגלי קצר בין שדות האורז, אורחת מרפסת מעל העמק, ובוקר עם ערפל הררי. שני הימים האלה הם המתנה שאתם נותנים לעצמכם אחרי קצב הדרום.

שדות אורז ירוקים בעמק סידמן במזרח באלי עם הר הגעש אגונג ברקע בבוקר בהיר

  • לעשות: צלילה או שנירקול באמד, ספינה טרופה, שקיעה מעל הג׳וקונג, טיול רגלי בסידמן.
  • לישון: ריזורט קטן או הומסטיי באמד או בסידמן, מחירים נוחים מאוד.
  • עלות ימים אלה: נהג למעבר כ-700 אלף ומעלה (מרחק ארוך), לינה זולה, צלילה כ-500 אלף ומעלה.

ימים 13 עד 14: סאנור או סמיניאק, האטה ופרידה

לסיום חוזרים לכיוון הדרום להאטה רכה לפני הטיסה. אני אוהב לסגור בסאנור השקטה והמשפחתית, עם הטיילת לאורך הים, השקיעות הרגועות (כאן דווקא רואים זריחה יפה מהחוף) ואווירה נינוחה לגמרי, או לחלופין בסמיניאק המלוטשת לסבב קניות בבוטיקים ולבראנץ׳ משובח. שני המקומות קרובים יחסית לשדה התעופה, מה שמוריד לחץ ביום האחרון.

ביום השלושה עשר פשוט תיהנו: בריכה, חוף, עיסוי פרידה ארוך, וארוחה טובה אחרונה. ביום הארבעה עשר, אם הטיסה בלילה, אפשר אפילו עוד בוקר רגוע. רק תכננו לצאת לשדה עם מרווח זמן גדול, פקקי הדרום בלתי צפויים. וכך, אחרי שבועיים מלאים ומגוונים, אתם עוזבים את באלי רגועים, שזופים, וכבר מתכננים לחזור.

  • לעשות: טיילת וזריחה בסאנור או קניות בסמיניאק, חוף, ספא, יציאה לשדה.
  • לישון: לילה אחרון בסאנור או בסמיניאק, או טיסה הביתה.
  • עלות ימים אלה: לפי הרצון, השאירו זמן רב לדרך לשדה.

איך מתאימים את המסלול לקצב שלכם

היופי במסלול הזה הוא שהוא גמיש לגמרי. אם יש לכם רק עשרה ימים, ותרו על מזרח באלי וקצרו יום בכל אזור, או הפכו את איי נוסה ליום טיול במקום ללינה. אם יש לכם אפילו פחות, השאירו את צ׳נגו ואובוד כבסיסי לינה והגיעו לאולואטו ולנוסה כימי טיול, כפי שמפורט במסלול חמישה ימים ובמסלול עשרה ימים. יש לכם יותר משבועיים? האטו עוד, הוסיפו ימי בריכה, ושקלו את איי הגילי, את האזור הצפוני סביב מונדוק ואגמיו, או עוד צלילות באמד.

העיקרון החשוב ביותר נשאר תמיד זהה: אל תנסו לראות הכל. באלי מתגמלת את מי שזורם, ובשבועיים יש לכם את המותרות הכי גדולה, זמן. אם אתם עוד מתלבטים איפה לקבע את בסיסי הלינה, קראו את המדריך איפה לישון בבאלי שיעזור לכם לבחור אזור לפי אופי.

אז איזה חלק במסלול אתם הכי מתרגשים אליו, הגלישה בצ׳נגו, הזריחה בהר באטור, או הרוגע של מזרח האי?