יש רגע שבו אתם יוצאים מהמולת החופים בדרום באלי, נכנסים לתוך אובוד, ופתאום הכל נהיה ירוק. הכבישים מתפתלים בין שדות אורז, ריח של קטורת עולה מכל פינה, ובכל בוקר נשים בסארונג צבעוני מניחות סלסילות מנחה קטנות על המדרכה. אובוד היא הלב התרבותי והטבעי של האי, והיא הצד הרגוע, היצירתי והרוחני של באלי. בפעם הראשונה שהגעתי לכאן תכננתי יומיים, ובסוף נשארתי חמישה, פשוט כי לא הצלחתי להפסיק לגלות עוד מקדש, עוד מפל ועוד בית קפה עם נוף לג׳ונגל.
אם אתם מגיעים מהחופים של צ׳נגו או מחפשים את הצד הירוק יותר של הטיול, המדריך הזה ייקח אתכם דרך כל מה ששווה באובוד: הטרסות, המקדשים, המפלים, היוגה והאוכל.
טרסות האורז: טגאללנג והשדות הנסתרים
הסמל המובהק של אובוד הוא טרסות האורז המדורגות. הכי מפורסמות הן טגאללנג, כעשר דקות נסיעה צפונה מהמרכז. השדות יורדים במדרגות ירוקות לתוך עמק קטן, ויש שם נדנדות ענק תלויות מעל התהום (אטרקציה אינסטגרמית מובהקת, בערך בין 100 אלף ל-200 אלף רופיה, כ-23 עד 47 שקל לתור). הכניסה לטרסות עצמן היא תרומה של כ-25 אלף רופיה.
הטיפ שלי: בואו מוקדם בבוקר. הגעתי פעם ב-7:30 והיו אולי עשרה אנשים בכל העמק. אותו מקום בעשר בבוקר מלא באוטובוסים. אם אתם מחפשים שקט אמיתי בלי כרטיס כניסה, טרסות האורז של טגלללנג הן הכוכבות, אבל גם שדות האורז סביב הכפר פגליפן (Pejeng) ואזור קימן (Keliki) יפים ושקטים בהרבה.
מקדשים ומקדשי מים
באלי מלאה במקדשים, ואובוד היא נקודת מוצא מצוינת לחלק מהיפים שבהם. שניים שאסור לפספס:
- טירטה אמפול (Tirta Empul), מקדש מים קדוש שבו מקומיים מגיעים לטקס היטהרות במעיינות. אפשר להצטרף ולטבול בבריכות (לובשים סארונג מיוחד שמשכירים בכניסה). הכניסה כ-75 אלף רופיה (כ-18 שקל). זו חוויה מרגשת אם מגיעים בכבוד ובשקט.
- גונונג קאווי (Gunung Kawi), מתחם מקדש עתיק מהמאה ה-11 חצוב בסלע, שאליו יורדים דרך מדרגות בין טרסות אורז. פחות עמוס, יותר אווירה.
בתוך אובוד עצמה יש את פורה טמאן סרסווטי, מקדש קטן עם בריכת לוטוס יפהפייה ממש במרכז העיר, וכניסה חינם. בערב מתקיימות שם לפעמים הופעות ריקוד מסורתי. כלל חשוב לכל מקדש: כתפיים וברכיים מכוסות, וסארונג חובה (תמיד אפשר לשכור או לקבל בכניסה).
יער הקופים הקדוש
יער הקופים הקדוש נמצא בלב אובוד, במרחק הליכה מהמרכז. זה שטח ג׳ונגל עם שלושה מקדשים עתיקים, גשרי אבן מכוסי טחב, ומאות קופי מקוק אפורים שמסתובבים חופשי. הכניסה כ-80 אלף רופיה (כ-19 שקל). הקופים חמודים אבל ערמומיים, וגונבים משקפיים, כובעים ובקבוקים בשנייה. למדתי את זה בדרך הקשה כשקוף קטן חטף לי את משקפי השמש מהראש. אז מורידים תכשיטים מבעוד מועד, סוגרים תיקים, ולא נותנים להם אוכל ביד.
המפלים סביב אובוד
מסביב לאובוד מסתתרים כמה מהמפלים היפים בבאלי, וכולם במרחק נסיעה קצר:
- טגנונגן (Tegenungan), הקרוב והנגיש ביותר, כעשרים דקות מהמרכז. מפל רחב ועוצמתי, אבל גם הכי עמוס. בואו מוקדם.
- טיבומאנה (Tibumana), המפל האהוב עליי באזור. צר, גבוה, מוקף ג׳ונגל, ובדרך כלל הרבה יותר שקט. בבוקר מוקדם הייתי שם כמעט לבד.
- קאנטו למפו (Kanto Lampo), מפל מדורג שזורם על מדרגות סלע, מאוד פוטוגני.
לרובם יש כניסה קטנה של כ-10 אלף עד 20 אלף רופיה (כ-2 עד 5 שקל). לוקחים נעלי הליכה, כי השבילים יורדים ולפעמים חלקלקים, ובגד ים מתחת לבגדים אם בא לכם להיכנס למים.
יוגה, ספא ובריאות
אובוד היא בירת היוגה והבריאות של באלי, ואולי של כל דרום מזרח אסיה. הסטודיו המיתולוגי הוא The Yoga Barn, מתחם ענק עם שיעורים לאורך כל היום, מהאטה ויניאסה ועד מדיטציה וטקסי גונג. שיעור בודד עולה בערך בין 130 אלף ל-150 אלף רופיה (כ-30 עד 35 שקל). יש עוד עשרות סטודיואים קטנים ואינטימיים יותר ברחבי העיר.
ולספא, באלי היא גן עדן. עיסוי באלינזי של שעה במקום טוב עולה בערך בין 150 אלף ל-300 אלף רופיה (כ-35 עד 70 שקל), מחיר שגורם לכל ישראלי לחייך. הלכתי לעיסוי כמעט כל יום, ועדיין יצא לי זול ממסעדה אחת בתל אביב. שווה גם לנסות אמבט פרחים מסורתי או טיפול עם מרכיבים מקומיים.
שווקים, אמנות וקניות
אובוד היא מרכז אמנות ותיקה. שוק אובוד (Ubud Art Market) במרכז העיר מלא בסארונגים, סלסלות קש, פסלי עץ ותכשיטים. מתמקחים, תמיד. המחיר הראשון שיגידו לכם הוא בערך פי שלושה מהמחיר ההוגן, אז מציעים שליש ומתקדמים משם בחיוך. בכפרים הסמוכים מתמחים בענפים שונים: מאס (Mas) בפיסול עץ, צ׳לוק (Celuk) בכסף ותכשיטים, ובאטואן בציור מסורתי.
שווה גם לבקר בארמון אובוד (Puri Saren), ארמון המלוכה הישן בלב העיר, שם מתקיימות בערב הופעות ריקוד לגונג (Legong) מסורתי. כניסה להופעה בערך בין 100 אלף ל-150 אלף רופיה.
זריחה על הר באטור: טיול יום מושלם
אם תעשו רק טיול יום אחד מאובוד, שיהיה הטיפוס לזריחה על הר באטור, הר געש פעיל בגובה 1717 מטר. האיסוף מהמלון הוא בערך ב-2 בלילה, אחריו נסיעה של שעה וחצי, ואז טיפוס של כשעתיים בחושך עם פנסים. מגיעים לפסגה בדיוק כשהשמש עולה מעל העננים והאגם שלמטה, ומגישים ארוחת בוקר חמה (לפעמים מבשלים ביצים בקיטור הגעשי). זו אחת החוויות החזקות שעשיתי בבאלי.
סיור קבוצתי עם מדריך עולה בערך בין 350 אלף ל-500 אלף רופיה (כ-82 עד 117 שקל). חשוב: למעלה קר באמת, גם כשבעמק 30 מעלות. קחו קפוצ׳ון או ז׳קט. ותזמינו מראש, במיוחד בעונה הגבוהה.
איפה לישון ולאכול באובוד
| סוג לינה | מחיר ללילה | למי מתאים |
|---|---|---|
| הוסטל / בית הארחה משפחתי | 100 אלף עד 250 אלף רופיה (23 עד 58 שקל) | מטיילי תקציב, סולו, צעירים |
| וילה עם בריכה פרטית | 600 אלף עד 1.2 מיליון רופיה (140 עד 280 שקל) | זוגות, חופשה רגועה |
| ריזורט יוקרה בג׳ונגל | מ-2 מיליון רופיה (כ-470 שקל) ומעלה | ירח דבש, פינוק מלא |
הקסם של אובוד הוא שאפילו בתקציב נמוך אפשר לישון בבית הארחה משפחתי (homestay) עם נוף לשדה אורז, ארוחת בוקר וחיוך מקומי. לעומק הנושא יש לי מדריך נפרד על איפה לישון בבאלי. אם אתם רוצים את החוויה השלמה, וילה עם בריכה פרטית מוקפת ג׳ונגל עדיין נחשבת זולה במונחים ישראליים.
איפה לאכול
אובוד היא גן עדן לאוכל בריא, צמחוני וטבעוני, אבל גם למטבח באלינזי אמיתי. כמה כיוונים:
- וארונג (warung) מקומי לארוחה אותנטית וזולה: נאסי צ׳מפור (צלחת אורז עם תוספות) עולה בערך בין 25 אלף ל-50 אלף רופיה (כ-6 עד 12 שקל). חפשו את אלה שמלאים במקומיים.
- בתי קפה לבריאות עם קערות סמודי, שייקים ירוקים ואוכל אורגני, מושלמים לארוחת בוקר אחרי יוגה.
- מנה מקומית שאסור לפספס: באבי גולינג (חזיר צלוי), אבל שימו לב שאינו כשר. למי ששומר על כשרות, יש בעיר אופציות צמחוניות וטבעוניות בשפע.
איך מתניידים באובוד
מרכז אובוד קטן יחסית ונוח להליכה, אבל האטרקציות (טרסות, מקדשים, מפלים) מפוזרות סביב, וצריך תחבורה כדי להגיע אליהן. שתי אפשרויות עיקריות:
- נהג פרטי ליום: הדרך הכי נוחה לכסות כמה אתרים ביום אחד. עולה בערך בין 600 אלף ל-800 אלף רופיה (כ-140 עד 187 שקל) ליום שלם, נהג שמחכה לכם ולוקח אתכם מאתר לאתר. שווה בזהב כשמחלקים בין כמה אנשים.
- קטנוע: זול וחופשי (בערך בין 70 אלף ל-100 אלף רופיה ליום), אבל הכבישים מסביב לאובוד מתפתלים, צרים ולפעמים תלולים. רק אם אתם בטוחים על קטנוע. אם זה הכיוון, קראו קודם את המדריך על השכרת קטנוע ורכב בבאלי.
אפליקציות כמו Grab ו-Gojek עובדות באובוד אבל מוגבלות: באזור המרכז יש לפעמים איסור על נהגי אפליקציה בגלל לחץ של נהגי המוניות המקומיים, אז לא תמיד תמצאו הזמנה בלחיצה.
אובוד היא המקום שמזכיר לך למה הגעת לבאלי מלכתחילה: לא רק חופים ומסיבות, אלא ירוק, שקט ורגעים שגורמים לך להאט. אז כשתבנו את המסלול שלכם, כמה ימים אתם מתכננים להקדיש לצד הירוק של האי?
